אני מהדור שלא נדרש לחשוב! ייתכן שיש כמה דורות כאלה.. אבל אני שייכת לדור כזה, בטוח. אני זוכרת שבשיעורי ספרות, היינו צריכים לשנן את הניתוח הספרותי של המורה בעל פה. ומי שהעז לכתוב ניתוח משלו במבחן, קיבל ציון נמוך מאד. כל לימודינו התבססו על שינון ידע. בשיעורי היסטוריה, הייתי תמיד מבוהלת כיוון שלא זכרתי את כל השמות והתאריכים. עד היום אני זוכרת שלכל אירוע היו גורמים, מהלך העניינים והשלכות. את הכל היינו לומדים בעל פה, ואחר כך שוכחים. בשיעורי תנ"ך היינו לומדים את הפירושים. בעבודות סיכום היינו נאלצים להעתיק עמודים שלמים מהאנציקלופדיה ומספרי הלימוד, וכן הלאה.
אינני יודעת עד כמה דור הילדים שלנו נדרש לחשוב כיום. אני משערת שלא הרבה. אך קיימים ניצנים של התחדשות ושינוי. כשאני רואה את בתי לומדת במתמטיקה שיש מספר דרכים לחישוב ושהיא נשאלת אם היא יכולה למצוא עוד דרך להגיע לפתרון הבעיה, אני מבינה היא לומדת חשיבה מתמטית. זה משמח אותי מאד, כיוון שכאשר היא נתקלת בבעיה היא הרבה פעמים חושבת באופן יצירתי, מפתיע ובעל משמעות.
בשל כך, כאשר נשאלנו השבוע בשיעור של ד"ר ליאת אייל "מהו מורה איכותי?" המאפיין הראשון שעלה במוחי הוא "מורה שמגייס את תלמידיו לבצע פעילויות שדורשות חשיבה מסדר גבוה". מאפיין זה הוא בעייתי למורה כיוון שספרי הלימוד ברובם אינם מכוונים לפעילויות מסוג זה ונדרשת הכנה נוספת של המורה במערכי השיעור, אשר לוקחים זמן רב וחשיבה. אז נכון שמדובר בסך הכל באחד מתפקידי המורה, אך כאשר זה עובד במשרה מלאה במשרד החינוך ועליו להכין מערכי שיעור ל-20 שעות בשבוע ויותר, בנוסף על בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות ופגישות, הדבר פשוט אינו בר ביצוע. על כך יסכים אתי כל אדם שמכיר את מערכת החינוך מבפנים.
על כן, הפתרון לדעתי חייב להיות מערכתי. על ספרי הלימוד (המודפסים והדיגיטליים) להכיל מאגרי פעילויות ברמות חשיבה שונות אשר מעניקות למורה את האפשרות להפעיל שיקול דעת ולבחור את אלו המתאימות ביותר למטרות השיעור ולאוכלוסיית התלמידים (כיתה הומוגנית, הטרוגנית וכדומה). על משרד החינוך להתוות סטנדרטים לאישור ספרי הלימוד המתייחסים למאפיינים אלו כדי להביא לשיפור רב בתחום זה.
אני מאמינה שהשינוי צריך להתחיל עם הכניסה למערכת החינוך. ככל שנאתגר את ילדינו לחשוב, להעלות השערות, להסיק ולפתור בעיות בגיל צעיר יותר, כך נפתח דור יצירתי, מפתיע ובעל יכולת הסתגלות גבוהה יותר למצבים חדשים.
על כן, הפתרון לדעתי חייב להיות מערכתי. על ספרי הלימוד (המודפסים והדיגיטליים) להכיל מאגרי פעילויות ברמות חשיבה שונות אשר מעניקות למורה את האפשרות להפעיל שיקול דעת ולבחור את אלו המתאימות ביותר למטרות השיעור ולאוכלוסיית התלמידים (כיתה הומוגנית, הטרוגנית וכדומה). על משרד החינוך להתוות סטנדרטים לאישור ספרי הלימוד המתייחסים למאפיינים אלו כדי להביא לשיפור רב בתחום זה.
אני מאמינה שהשינוי צריך להתחיל עם הכניסה למערכת החינוך. ככל שנאתגר את ילדינו לחשוב, להעלות השערות, להסיק ולפתור בעיות בגיל צעיר יותר, כך נפתח דור יצירתי, מפתיע ובעל יכולת הסתגלות גבוהה יותר למצבים חדשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה